<h1>חוקות הדיינים סימן ק'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
התנה עם חבירו וא"ל ק' דינרין שיש לך בידי בשט"ח שבידך טול מהם נ' דינרין ותכניסהו השטר ביד שליש בנאמנות ע"מ שאם אפרע לך לזמן פלוני ואם לאו שיחזור לך שטרך כדי שתגבה ממני כל הק' דינרין הכתובים בו ואלו המעות שאני נותן לך עכשיו יהיו נתונים לך במתנה אם הגיע הזמן ולא פרעו שאר הנ' דינרין אין לו להחזיר השטר למלוה משום דאסמכתא ואסמכתא לא קני כלל כך מפורש בב"ב בפ' גט פשוט [קס"ח ע"א] והרי בכאן מפורש דאעפ"י שהתפיסו המעות ביד המלוה מעכשיו לא קנה אותם אלא ישלים עליהם נ' דינרין ויפטר, ומכאן למדנו דהאומר לחבירו אם לא אפרע לך ביום פלוני ערבוני שבידך יהא מחול לך שהוא אסמכתא והערבון אינו מחול ולא קנה אותו כן כתב רי"ף ורש"י והרמב"ן ז"ל ולזה הפסק הסכים דעת מורי תמ"ך וכן הוא עיקר. ומכאן יש קושיא לר"מ ז"ל [פי"א מהל' מכירה ה"ד] שכתב כי האומר לחבירו ערבוני מחול לך שאינו אסמכתא וקונה אותו, ועוד הביא ראיות הרבה מורי תמ"ך שאינו כדברי ר"מ ז"ל ואסמכתא ר"ל שאדם מבטיח לחבירו על מנת שיעשה דבר כך וכך לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיכול לעשותו כשיגיע הזמן וכהגיע הזמן נאנס ולא יכול לעשותו לא קנה ומה שהתנה עם חבירו אינו קיים ולא יפסיד באותו תנאי שהתנה עמו, וכתב מורי תמ"ך בתשובת שאלה בשם הרמב"ן ז"ל דידוע הוא אצל המפרשים דאינה אסמכתא אלא כשתלה התנאי בדעת עצמו כגון שאומר אם לא אלך למקום פלוני אתן לך כו"ך ולא הלך וכל כיוצא בזה שסומך בלבו שיכול לעשותו כמו שהתנה עם חבירו ולא נזדמן, אבל התולה תנאו בדעת מי שמתנה עליו כגון שאומר אם לא (באתי) [באת] עד יום פ' שדי נתונה לך אינה אסמכתא כלל אלא הרי הוא כתנאי בני גד ובנ"ר ממש דכתיב [במדבר ל"ב] אם (לא) יעברו ונתתם כמ"ש למעלה והטעם הוא משום דגמר והקנה לו מעכשיו מפני שיודע בחבירו שהוא [י]קיים תנאו כדי שיקנה השדה ולפיכך גמר והקנה לו מעכשיו, וכן ג"כ אינה אסמכתא אם תלה בדעת אחרים כגון שאומר שדי נתונה לך אם לא יבא איש פלוני מכאן עד יום פ' או שאומר אם ילך איש פ' למקום פלוני והטעם משום דגמר והקנה משום דשמא לא יבא האחר או שמא ילך אותו פ' לאותו מקום כן דעת הרמב"ן ז"ל ולזה הסכים מורי תמ"ך ולפי מה שכתבנו לא אמרינן אסמכתא קניא אלא א"כ לא היה אנוס בעל התנאי (דקנו) [וקנו] מידו בקנין סודר בפני ב"ד חשוב דהיינו ב"ד מומחה לרבים ודוקא במתפיס שטר זכיותיו בב"ד ואמר שאם לא יבא מכאן ועד ל' יום שאותם שטרות שיהיו בטלים ולומר שהוא מודה שאותם שטרות שהם בטלים בזה ודאי אמרינן אסמכתא קניא משום דקרוב לפסק דין הוא אבל בשאר דברים אפילו קנו בב"ד חשוב אמרינן דאסמכתא הוא ואסמכתא לא קניא ואפילו התפיס שטר זכיותיו בב"ד אם קנו מידו בב"ד שאינו חשוב אסמכתא ולא קניא כך כתב הרמב"ן בהלכות נדרים בפ"ד דנדרים וכן דעת רב האי גאון ז"ל, ולפי דברי הר"ם ז"ל אם קנו מידו בקנין סודר אפילו שלא בב"ד חשוב דאסכמתא קניא, ומחילה מועיל אפילו באסמכתא לפי דבריו כמ"ש למעלה ויש מי שאומר שאם אמר לו קנה מעכשיו דקנה אעפ"י שהוא אסמכתא כמו שמפורש בבא מציעא פ' איזה נשך [ס"ו ע"ב] לגבי משכן לו בית משכן לו שדה וכו' וזהו שלא כדברי הרמב"ן ומורי תמ"ך כמ"ש למעלה ושלא כדברי רבינו יעקב דמהלכה דהמתפיס זכיותיו משמע דאפילו במי שאמר מעכשיו הויא אסמכתא ולא קנו אלא א"כ קנו מידו בק"ס ובב"ד חשוב כמ"ש למעלה.
